"פול גז בניוטרל": הגרסה החברתית

זה מרגיש מוכר? הטלפון מצלצל. חבר מבקש טובה. כל הגוף שלך צורח "לא". היומן שלך מפוצץ. אין לך אוויר. אתה פותח את הפה כדי להגיד "אני לא יכול", אבל מה שיוצא זה: "כן, בטח, אין בעיה."

ניתקת. ואתה מותש. אתה כועס על עצמך, כועס עליו, ובעיקר מרגיש מרוקן.

זו לא "טוב לב". זו לא "נדיבות". זה "פול גז בניוטרל".

בגרסה הזו, "דוושת הגז" שלך לחוצה עד הסוף – אבל היא מחוברת למנוע של מישהו אחר. אתה שורף את כל הדלק שלך כדי להזיז את הרכב שלו, בזמן שהרכב שלך עומד בצד הדרך, על ניוטרל, והמנוע הפנימי שלך (הרצונות שלך) צורח לשווא.

אתה מסתכל על התוצאה (כולם מרוצים ממך, אבל אתה מרוקן) ומאשים את עצמך ב"חולשה" או "חוסר עמוד שדרה".

אתה נלחם בסימפטום. אתה מתעלם מהבעיה האמיתית.

אתה לא "חלש". אתה פשוט על ניוטרל אוטומטי.

מצב 'ניוטרל' הוא לא ברירת מחדל. הוא מנגנון הגנה. זה הקול השקט בראש שמעביר את ההילוך ל-N רגע לפני שהיית אמור להגיד "לא". הקול שמתחיל ללחוש: "אם אגיד לא, הוא יכעס." "אם אסרב, היא תתאכזב ממני." "עדיף שיהיה שקט, העיקר שלא ידחו אותי." "הם לא יאהבו אותי אם לא אהיה נחמד."

זה השורש. זו התנועה האוטומטית של היד לידית ההילוכים. מהרגע שהקול הזה אמר את דברו, כל השאר הוא רק שרשרת תגובה אוטומטית.

הקליק הראשון הוא המחשבה ("אם אגיד לא, לא יאהבו אותי"). זו אמונה ישנה, תוכנת הגנה שנתקעה.

הקליק השני הוא הרגש. המחשבה הזו מפעילה אזעקה: "פחד מדחייה". "פחד שלא ירצו אותי". "פחד מעימות". הגוף נכנס לכוננות ספיגה.

והרעש של המנוע? אלו הסימפטומים. זו ההגנה של המוח שלך מהאזעקה:

• ריצוי: ה"כן" האוטומטי. זו לא הסכמה. זו בריחה אקטיבית. לברוח מהכאב הצורב של אפשרות הדחייה. להגיד "כן" זה פחות כואב באותו רגע מלהרגיש את הפחד הזה.

• ביטול עצמי: זה להמשיך ללחוץ על הגז בשביל כולם, בזמן שהדלק שלך נגמר. אתה נשאר ער עד מאוחר כדי לעזור למישהו אחר, בזמן שאתה קורס מעייפות.

• הימנעות מעימותים: זה העשן השחור שיוצא מהמנוע. אתה כועס עליהם שהם "מנצלים אותך", אבל עמוק בפנים אתה כועס על עצמך שנתת לזה לקרות.

אתם רואים? כל עוד תמשיכו "לנהל" את הריצוי (למשל, "ללמוד להציב גבולות"), אתם תמשיכו לנסות לבלום בחוזקה בזמן שהרגל השנייה לוחצת על הגז. זו עבודה אינסופית, מתישה, ובעיקר – שורפת מערכות יחסים.

העבודה האמיתית, העבודה היחידה שמשנה משהו, היא להפסיק להילחם בדוושת הגז, להניח את היד על ידית ההילוכים, ולהבין מה גורם לה לזוז לשם אוטומטית.

בפעם הבאה שאתה מרגיש את ה"כן" האוטומטי עולה לך בגרון, אל תכעס על עצמך שאתה "חלש" ואל תנסה "להכריח" את ה"לא". תעצור לרגע. ותקשיב. תזהה את הקול. תזהה את הקליק של ההילוך שעובר לניוטרל.

ברגע שזיהיתם את המנגנון ואת הקול שמעביר לניוטרל – העבודה היא לא להתווכח איתו, לא "להחליף" אותו במחשבה חיובית ולא לנסות "לנהל" אותו. העבודה היא להבין את תפקיד ההגנה שהוא מילא פעם, ובתהליך עמוק ומדויק, פשוט לשחרר אותו.